יש משהו מאוד פלאי בספר אוליבר טוויסט. אוליבר הוא בעצם יצור קטן חסר ישע שרבים כמותו לא הצליחו להחזיק מעמד בתקופה בה הספר נכתב, אלף תשעמות ומשהו. צריך לברר בויקיפדיה. תינוקות, ילדים, ונערים כמותו, מצאו את מותם ממחלות, רעב, כל הזמן. אבל כשקוראים את אוליבר טוויסט רואים כל הזמן שהמוות נוכח לידו, נוגע לא נוגע, ואנחנו במתח, למרות שאנחנו מחזיקים את הספר ויודעים שאוליבר יככב בו עד סופו (כי יש לי עוד 500 עמודים לקרוא, על מה דיקנס ידבר אם אוליבר ימות לי עכשיו?). אז הנה הנקודות בהן המוות רוצה לחבר את אוליבר.
אוליבר טוויסט הוא ילד מוכה גורל. נקודת הפתיחה שלו נמצאת בשפל המדרגה יותר מכל דמות ספרותית אחרת. הוא נולד יתום, עני, וגדל בבתי יתומים באנגליה של המאה ה-19, בהם היו אנשים חכמים שמצאו את הדרך להאכיל את הילדים כמה שפחות, בלי יחס חם, בלי בגדים ראויים, בלי לתת השכלה. תנו לי דמות ספרותית שהחלה את חייה במצב גרוע יותר מאשר אוליבר טוויסט. נו, תנו לי. אתם רואים את המילה "תגובות" בסוף הרשומה? אז תרשמו לי דמות כזאת. אני אומר לכם - אין כזאת. ואם אתם מוצאים, אז תוכיחו את זה.
אוליבר מתחכך במוות מיום היוולדו. איך תינוק כמותו שרד בכלל להגיע לתקופת הילדות, זאת אין אף אחד יודע. כאילו ויש מעל אוליבר מלאך ששומר עליו היטב היטב אבל רק ברגעים שאוליבר עומד להיפרד מהעולם. אז המלאך מתערב ומציל אותו בשנייה האחרונה. ובאמת אוליבר מגיע למצבים קיצוניים ביותר.
כשאוליבר עושה את הקטע המפורסם "Please Sir,can I have some more?", הועד המנהל של המוסד מחליט למסור אותו לכל מי שיחפוץ ואף ישלמו לו 5 פאונד. הם תולים שלט כזה על שער בית היתומים. ומי עובר? איזה שיכור בטלן שחובותיו מסתכמים ב-5 פאונד. והוא אומר לעצמו, היי, זה בדיוק מה שאני צריך. ומה אני אעשה עם הילד? למי אכפת. ברגע האחרון, המלאך של אוליבר, או הגורל, אם תרצו, מציל את אוליבר מלהימסר לאותו שיכור שלא רואה את אוליבר המלאכי ממטר. ייתכן ואוליבר ניצל ממוות כתוצאה מהזנחה אם היה נמסר לאותו אדם.
לאחר מכן אוליבר נמסר כשוליה לקברן. שם הוא זוכה ליחס מאוד משפיל מצד העוזר של הקברן. זה קורע את הלב לקרוא את זה וכל הזמן אתה אומר "איך הם יכולים לעשות לו את זה?" לא אגלה לכם את הפרטים, אתם תצטרכו לקרוא בעצמכם.
גם כאן אוליבר מתחכך במוות - בהיותו עובד עם הקברן, הוא רואה את החיים המתאבלים על מות קרוביהם.
בסופו של דבר הוא בורח ללונדון, ובדרך כמעט מת מרעב ותשישות. שמתם לב לחיכוך?
לאן הוא מגיע? לפייגין הנוכל היהודי. אני לא קורא לו יהודי בגלל הדת שלו, אלא בגלל הגזע שלו.
בכל מקרה, אותו פייגין, דווקא המושיע של אוליבר, אם כי הוא מייעד לו אורח חיים של קרימינל.
קורה מה שקורה עם הג'נטלמן מר בראונלוו (Brownlow), בסופו של דבר הוא חוזר לידיו של פייגין, שמעביר אותו לסייקס לצורך ביצוע פריצה בעל כורחו. הפריצה כושלת, ואוליבר נורה. הכדור שיצא מהקנה של מיסטר גיילס מתחכך בזרוע של אוליבר ועם הכדור גם המוות.
אוליבר שוכב פצוע באיזו שוחה (מזכיר לכם משהו? קבר?) גורלו לא ידוע לנו, מה גם שהסופר מפנה את הקוראים להתרחשויות אחרות, ואוליבר נמצא בין החיים למתים ואנו לא יודעים דבר וחצי דבר, שם שמועה, פה איזה דיבור, מה לעזאזל קורה עם אוליבר המסכן?
ולבסוף בכוחות אחרונים הוא חוזר לבית בו אירעה הפריצה (במקרה? או שלא במקרה?) ושם אחרי שהדוקטור הטוב מטה את הכף לטובת אוליבר הגורל המר עוזב לבינתיים את הגיבור הקטן שלנו ואוליבר זוכה לעדנה ארוכה מאוד יחסית למה שהוא רגיל.
אני עוצר כאן את הסקירה של המקרים בהם המוות נוכח לא נוכח, כי עד לכאן קראתי את הספר. אבל הטיעון הוכח, לדעתי.
הגורל של אוליבר נע בין אכזריות העולם לבין הטוב שהעולם מציע. בין נפילה לפח גדול לבין הצלה, ישועה, והנאה מהטוב שהחיים מציעים. בעצם, בין חיים למוות. אפילו הייתי אומר שאוליבר חווה כל פעם את הטוויסט שהגורל זורק לו.
הפוסט הזה יעודכן, ככל שאתקדם בקריאה עד לסוף הספר. עם זאת, תנו את תגובתכם כבר היום!
רשומה זו הובאה בחסות:
ישראגרף - פיתוח תמונות באינטרנט. פשוט שולחים את הקבצים דרך האתר שלהם ולוקחים את זה כשרוצים. או כשיכולים.
