ישנם תובנות מאוד עמוקות שאפשר להסיק מכל מיני כתבים עתיקים שקיימים אצלנו בתרבות היהודית. לא מזמן קראתי קטע קצר ב'מסכת ברכות'. (מי שרוצה להתעמק מה זה מסכת ברכות, גמרא, משנה, לכו תחכימו בויקיפדיה).
הנה הקטע בעברית של ימינו:
אמר רבי יהושע בן לוי:
אסור לו לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין.
אמר אביי:
לא נאמר האיסור הזה אלא במקרה שאין פתח אחר לבית הכנסת. אבל אם יש פתח אחר אין אנו חוששים.
ולא נאמר אלא במקרה שאין בית כנסת אחר. אבל אם יש בית כנסת אחר, אין אנו חוששים.
ולא נאמר אלא במקרה שאינו נושא משא, אינו רץ ואינו הולך כשהוא עם התפילין עליו. אבל אם מתקיים אחד מהמקרים האלה - אין אנו חוששים.
קודם כל, מי שרוצה להתבשם מהמקור, זה מסכת ברכות דף ח' עמוד ב. ויסלחו האקדמאים על התרגום ועל כך שאיני מביא את המקור.
אז מה קורה פה? בואו נדמיין. בית כנסת שכונתי קטן, יש בו כעת 8 מתפללים שעדיין לא התחילו, הם מחכים לעשירי שישלים להם מנין. התשיעי הלך לחפש אותו... אה! הנה הוא חוזר והעשירי עמו. התפילה מתחילה. והנה ראובן שלנו, רוצה ללכת, למעשה, חייב ללכת לחמותו להביא ממנה משהו. אבל הוא חייב לעבור ליד הפתח של בית הכנסת הזה שלא מזמן התחילו להתפלל בו. אני מניח שהוא חייב לעבור די קרוב לפתח כי הוא עשה קיצור דרך החורשה שליד בית הכנסת. הוא עובר ליד הפתח ובמקרה נעצר רק כדי לבדוק שהוא לקח איתו את הפלאפון, ואז הוא ממשיך ללכת בדרכו.
אבל! באותה שנייה בה הוא התמהמה ליד פתח בית הכנסת, שמעון, אחד המתפללים הקבועים קולט במבטו את אותו אלמוני שעם זאת מעט מוכר לא אבל רק בפנים, לא בשמו שנעצר ליד הדלת, טפח על כיסי מכנסיו, והמשיך ללכת. שמעון מסב את תשומת ליבו של דוד שהוא אינסטלטור. דוד מעיף מבט החוצה, קולט, אך מחזיר מבטו לשמעון כאומר, נו, אז מה אתה רוצה להגיד בזה? וחוזר לעיין בסידור שלו. שמעון מחזיר מבטו החוצה אל הפתח הריק, מלמל את התפילה השגורה בפיו אך במוחו מרוצצות להן מחשבות שונות ומשונות. מי זה אותו ברנש שחלף כאן? הוא קצת מוכר לי. אולי ראיתי אותו במכולת לא מזמן? אולי כשלקחתי את האוטו למוסך? למה הוא לא נכנס להתפלל? בדיוק התחלנו. אולי הוא לא אוהב את הבית כנסת שלנו? אולי הוא התפלל כבר. ואם לא התפלל? אז למה לא נכנס? מה זה אומר עלינו? מה זה אומר עליו?
תובנות:
אפשר לראות את ההלכה הזו, ההוראה הזו, לא לעבור ליד פתח בית כנסת בשעה שמתפללים בו, בשני אופנים. הראשון יהיה דרך העיניים של אלה שנמצאים בתוך בית הכנסת והאופן השני יהיה דרך עיניו של מי שהולך בשטח ציבורי ובדרכו עובר ליד כל מיני אנשים ומבנים.
האופן הראשון:
אנחנו נמצאים לעיתים בחיינו בסיטואציות שונות בהן אנו מפרשים התנהגות של אדם כלשהו כפוגעת בנו, כמזלזלת בנו. אם נשתהה מעט, נמתין לפני שזרם המחשבות השליליות שוטף אותנו, אולי יצוצו להן מחשבות מסוג אחר, חיוביות יותר, כאלו שיתרצו באופן אחר את כל הסיטואציה. יסביר אותה, יעטוף אותה באור אחר. אנחנו אף פעם לא יודעים מה קורה במחשבות של האדם האחר ובנוסף, אנו רואים רק קטע צר מאוד של המציאות. אנו לא יודעים מה אותו אדם עבר לפני שהוא נפגש איתנו, איך אבא שלו התנהג איתו שהיה ילד, מה המניעים שלו בתוך סביבת העבודה וכו' וכו' - אז למה לקחת את האדם הזה כל כך קשה?
האופן השני:
כאן יש דבר מאוד מאוד חשוב שניתן ללמוד מאותו קטע שהבאתי לעיל. הרגישות לסביבה. כל תנועה שאדם עושה, ובעצם כל מחשבה שאדם חושב משפיעה על סביבתו. אם ירצה בכך ואם לאו. ההלכה הנ"ל היא המחשה לסיטואציה אחת מיני רבות בחיים שלנו. אנחנו כל הזמן משפיעים על אחרים. ההלכה הזו, כשלומדים אותה, מבינים את הכלל הגדול הזה. ואז כל שנותר הוא ליישם את הרגישות הזו בכל מקום וסיטואציה בחיינו, בתור לדואר, באוטובוס, בעבודה. רגישות, רגישות, רגישות. כולם רואים אותך, מודעים אליך, מגיבים אליך. גם במקומות בהם אינך קשור, כמו בדוגמאות הנ"ל. שים לב, כולנו קשורים אחד לשני.
הרשומה הזו הובאה בחסות:
ישראגרף - בית דפוס דיגיטלי עם שירות חדש ומגניב של פיתוח תמונות באינטרנט. אתה שולח להם קבצים דרך האתר שלהם ויכול לקבל את התמונות בדואר או באחד הסניפים שלהם.
שי אופיס - ריהוט משרדי, יש להם די הכל. כסאות מזכירה, כסאות סטודנט, ארון משרדי, שולחן חדר ישיבות ובמחירים טובים מאוד.
הנה הקטע בעברית של ימינו:
אמר רבי יהושע בן לוי:
אסור לו לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין.
אמר אביי:
לא נאמר האיסור הזה אלא במקרה שאין פתח אחר לבית הכנסת. אבל אם יש פתח אחר אין אנו חוששים.
ולא נאמר אלא במקרה שאין בית כנסת אחר. אבל אם יש בית כנסת אחר, אין אנו חוששים.
ולא נאמר אלא במקרה שאינו נושא משא, אינו רץ ואינו הולך כשהוא עם התפילין עליו. אבל אם מתקיים אחד מהמקרים האלה - אין אנו חוששים.
קודם כל, מי שרוצה להתבשם מהמקור, זה מסכת ברכות דף ח' עמוד ב. ויסלחו האקדמאים על התרגום ועל כך שאיני מביא את המקור.
אז מה קורה פה? בואו נדמיין. בית כנסת שכונתי קטן, יש בו כעת 8 מתפללים שעדיין לא התחילו, הם מחכים לעשירי שישלים להם מנין. התשיעי הלך לחפש אותו... אה! הנה הוא חוזר והעשירי עמו. התפילה מתחילה. והנה ראובן שלנו, רוצה ללכת, למעשה, חייב ללכת לחמותו להביא ממנה משהו. אבל הוא חייב לעבור ליד הפתח של בית הכנסת הזה שלא מזמן התחילו להתפלל בו. אני מניח שהוא חייב לעבור די קרוב לפתח כי הוא עשה קיצור דרך החורשה שליד בית הכנסת. הוא עובר ליד הפתח ובמקרה נעצר רק כדי לבדוק שהוא לקח איתו את הפלאפון, ואז הוא ממשיך ללכת בדרכו.
אבל! באותה שנייה בה הוא התמהמה ליד פתח בית הכנסת, שמעון, אחד המתפללים הקבועים קולט במבטו את אותו אלמוני שעם זאת מעט מוכר לא אבל רק בפנים, לא בשמו שנעצר ליד הדלת, טפח על כיסי מכנסיו, והמשיך ללכת. שמעון מסב את תשומת ליבו של דוד שהוא אינסטלטור. דוד מעיף מבט החוצה, קולט, אך מחזיר מבטו לשמעון כאומר, נו, אז מה אתה רוצה להגיד בזה? וחוזר לעיין בסידור שלו. שמעון מחזיר מבטו החוצה אל הפתח הריק, מלמל את התפילה השגורה בפיו אך במוחו מרוצצות להן מחשבות שונות ומשונות. מי זה אותו ברנש שחלף כאן? הוא קצת מוכר לי. אולי ראיתי אותו במכולת לא מזמן? אולי כשלקחתי את האוטו למוסך? למה הוא לא נכנס להתפלל? בדיוק התחלנו. אולי הוא לא אוהב את הבית כנסת שלנו? אולי הוא התפלל כבר. ואם לא התפלל? אז למה לא נכנס? מה זה אומר עלינו? מה זה אומר עליו?
תובנות:
אפשר לראות את ההלכה הזו, ההוראה הזו, לא לעבור ליד פתח בית כנסת בשעה שמתפללים בו, בשני אופנים. הראשון יהיה דרך העיניים של אלה שנמצאים בתוך בית הכנסת והאופן השני יהיה דרך עיניו של מי שהולך בשטח ציבורי ובדרכו עובר ליד כל מיני אנשים ומבנים.
האופן הראשון:
אנחנו נמצאים לעיתים בחיינו בסיטואציות שונות בהן אנו מפרשים התנהגות של אדם כלשהו כפוגעת בנו, כמזלזלת בנו. אם נשתהה מעט, נמתין לפני שזרם המחשבות השליליות שוטף אותנו, אולי יצוצו להן מחשבות מסוג אחר, חיוביות יותר, כאלו שיתרצו באופן אחר את כל הסיטואציה. יסביר אותה, יעטוף אותה באור אחר. אנחנו אף פעם לא יודעים מה קורה במחשבות של האדם האחר ובנוסף, אנו רואים רק קטע צר מאוד של המציאות. אנו לא יודעים מה אותו אדם עבר לפני שהוא נפגש איתנו, איך אבא שלו התנהג איתו שהיה ילד, מה המניעים שלו בתוך סביבת העבודה וכו' וכו' - אז למה לקחת את האדם הזה כל כך קשה?
האופן השני:
כאן יש דבר מאוד מאוד חשוב שניתן ללמוד מאותו קטע שהבאתי לעיל. הרגישות לסביבה. כל תנועה שאדם עושה, ובעצם כל מחשבה שאדם חושב משפיעה על סביבתו. אם ירצה בכך ואם לאו. ההלכה הנ"ל היא המחשה לסיטואציה אחת מיני רבות בחיים שלנו. אנחנו כל הזמן משפיעים על אחרים. ההלכה הזו, כשלומדים אותה, מבינים את הכלל הגדול הזה. ואז כל שנותר הוא ליישם את הרגישות הזו בכל מקום וסיטואציה בחיינו, בתור לדואר, באוטובוס, בעבודה. רגישות, רגישות, רגישות. כולם רואים אותך, מודעים אליך, מגיבים אליך. גם במקומות בהם אינך קשור, כמו בדוגמאות הנ"ל. שים לב, כולנו קשורים אחד לשני.
הרשומה הזו הובאה בחסות:
ישראגרף - בית דפוס דיגיטלי עם שירות חדש ומגניב של פיתוח תמונות באינטרנט. אתה שולח להם קבצים דרך האתר שלהם ויכול לקבל את התמונות בדואר או באחד הסניפים שלהם.
שי אופיס - ריהוט משרדי, יש להם די הכל. כסאות מזכירה, כסאות סטודנט, ארון משרדי, שולחן חדר ישיבות ובמחירים טובים מאוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה