עירית לינור תרגמה את הספר "ניקולאס ניקלבי" של דיקנס (הנה כל הפרק הראשון של הספר). בהקדמה היא כותבת, שדיקנס לא כתב קלאסיקה - הוא כתב בידור. בהתחלה המשפט הזה מעורר בנו סלידה. איך היא מעזה?! דיקנס היה ה"רם אורן" שלהם? אח"כ, קוראים את ניקולאס ניקלבי ומבינים שלא רק שעירית לינור צדקה, אלא גם שהיא יצרה תרגום מעולה מדרגה ראשונה והלוואי והיו נותנים לה מיליון דולר לתרגם את כל ספרי דיקנס, ובכלל, את כל הספרות האנגלית לדורותיה...
אבל בסוף מבינים באמת, שדיקנס יכול היה לכתוב על כל התחלואות של זמנו ועדיין אנשים היו מחכים בקוצר רוח, לפרק הבא, שהתפרסם בעיתון החביב עליהם. הבידור אצלו היה רק כלי לעביר את המסר.
ונעבור לעיקר העניין.
אוליבר טוויסט. בימים אלו אני קורא לראשונה בחיי את אוליבר טוויסט. ופתאום אני מגלה שזה אחד הספרים המדהימים שקראתי בחיי. מה זכרתי ממנו לפני שהתחלתי לקרוא בו? ואיך אפשר לזכור משהו מספר שטרם קראתי?
זכרתי שני דברים עיקריים. הראשון הוא: Please sir! Can I have Some more? שזה מדהים, איך ספר שלם יכול להתמצת בזכרונם של מיליוני אנשים שלא קראו אותו במשפט אחד שאומר הכל.
הדבר השני שזכרתי זה שאוליבר מגיע לחברתם של כייסים-ילדים והם מתאמנים בכיוס על בובה עם פעמונים, כך שאם הפעמון צלצל סימן שאתה לא יודע לכייס כמו שצריך.
אני קורא את Oliver Twist במהדורה אנגלית שקניתי בסטימצקי ושעלתה לי 15 ש"ח. אז ה-Please sir, אכן הופיע די בהתחלה. הקטע השני, או שלא קיים, או שלא הגעתי אליו עדיין, או שהוא קיים רק בסרט המצוייר. אותו כולם ראו, נכון?
למה זה ספר מדהים? בגלל הקונטראסט. מצד אחד אוליבר טוויסט הוא ילד מתוק, מנומס להפליא בעל מוסר גבוה ומתיקות עילאית. מצד שני הוא אחד המסכנים הגדולים הקיימים בספרות בכלל. קודם כל, הוא נולד יתום לגמרי. בדיוויד קופרפילד התינוק נולד וגדל עם אימו שנפטרת בהיותו קטן. בתקוות גדולות, הגיבור גם הוא נולד יתום, אך לפחות אחותו אימצה אותו והוא חי במסגרת משפחתית. אבל כאן, באוליבר טוויסט, אוליבר גדל בלי אמא, בבית יתומים שמרעיב את יתומיו כדי לחסוך כסף, אף אחד לא אוהב אותו, בגלל שהוא ביקש פעם אחת תוספת לדייסה המגעילה ממילא, הוא נכלא בצינוק לשבוע, והמוסד מנסה להיפטר ממנו בכל דרך אפשרית, אפילו להציע אותו לאיזה שיכור בתור שוליה, ועוד לשלם לאותו שיכור 5 פאונד. אוליבר מגיע מתישהו לג'נטלמן שמאמץ אותו ואוליבר זוכה לראשונה בחייו ליחס אנושי חם ואמפטי, וכל זאת רק בכדי לאבד את הכל רגע אחר כך ולחזור לזרועותיו המאמצות והכולאות של פייגין, היהודי, הנוכל חסר הלב, שמוסר אותו לסייקס למשימה במהלכה אוליבר נורה.
אוליבר הוא דמות טראגית. הוא מלאך שלא מגיע לו כל מה שקורה לו. ולכן אני מזדהה איתו כל הזמן, "איך הם עושים לו את זה? זה לא מגיע לו!" חולפות המחשבות בראשי.
לדיקנס יש יכולת מופלאה להעביר את הדברים הנוראיים ביותר ביקום כשהם מוגשים עם מתיקות כזו, כך שברגע הראשון, החיים נראים יפים גם ליתומים והרעבים של לונדון. ברגע השני, רואים אכזריות גדולה, סבל ואגוצנטריות שמאיימים לטרוף כל מי שלא חזק דיו.
החלטת השופטים:
תנו לי עוד מדיקנס! מומלץ מאוד, בחום רב. ספר מרגש, מצחיק, בעל תובנות. אפילו סיפרתי חלקים ממנו לחברים של הבן שלי. הם בני ארבע. והם אהבו את זה! אמרתי להם במבטא שמנסה להיות בריטי: "תחזרו אחרי - Please sir, can I have some more?..."
נ.ב.
אי אפשר שלא להתייחס לפייגין, שיותר משהוא נקרא פייגין הוא נקרא בספר 'היהודי'. ולא אף זאת אלא יש עוד נוכל שם שהוא יהודי. תסתכלו בויקידפדיה על ערך "דיקנס", יש שם תת סעיף בנושא האנטישמיות. זה עדיין נשאר מעורפל. בדיוויד קופרפילד אין יהודים (זה גם אומר משהו?) בתקוות גדולות, אולי יש מישהו אחד, אבל אין לגביו התייחסות שלילית.
אז מה קורה פה? דיקנס שונא אותנו? כלומר, שנא אותנו? צריך לחקור את זה, אני אשמח לתגובותיכם בנושא.
קישורים מומלצים:
רשומה זו הובאה בחסות "MRS תקשורת מחשבים" המתמחה במרכזיות טלפון לעסקים ואבי וידן משרדי ראיית חשבון.
אבל בסוף מבינים באמת, שדיקנס יכול היה לכתוב על כל התחלואות של זמנו ועדיין אנשים היו מחכים בקוצר רוח, לפרק הבא, שהתפרסם בעיתון החביב עליהם. הבידור אצלו היה רק כלי לעביר את המסר.
 |
| בבקשה אדוני, אני יכול עוד קצת בבקשה? עוד רגע והמצקת הזו תחבוט בראש של אוליבר המסכן |
ונעבור לעיקר העניין.
אוליבר טוויסט. בימים אלו אני קורא לראשונה בחיי את אוליבר טוויסט. ופתאום אני מגלה שזה אחד הספרים המדהימים שקראתי בחיי. מה זכרתי ממנו לפני שהתחלתי לקרוא בו? ואיך אפשר לזכור משהו מספר שטרם קראתי?
זכרתי שני דברים עיקריים. הראשון הוא: Please sir! Can I have Some more? שזה מדהים, איך ספר שלם יכול להתמצת בזכרונם של מיליוני אנשים שלא קראו אותו במשפט אחד שאומר הכל.
הדבר השני שזכרתי זה שאוליבר מגיע לחברתם של כייסים-ילדים והם מתאמנים בכיוס על בובה עם פעמונים, כך שאם הפעמון צלצל סימן שאתה לא יודע לכייס כמו שצריך.
אני קורא את Oliver Twist במהדורה אנגלית שקניתי בסטימצקי ושעלתה לי 15 ש"ח. אז ה-Please sir, אכן הופיע די בהתחלה. הקטע השני, או שלא קיים, או שלא הגעתי אליו עדיין, או שהוא קיים רק בסרט המצוייר. אותו כולם ראו, נכון?
למה זה ספר מדהים? בגלל הקונטראסט. מצד אחד אוליבר טוויסט הוא ילד מתוק, מנומס להפליא בעל מוסר גבוה ומתיקות עילאית. מצד שני הוא אחד המסכנים הגדולים הקיימים בספרות בכלל. קודם כל, הוא נולד יתום לגמרי. בדיוויד קופרפילד התינוק נולד וגדל עם אימו שנפטרת בהיותו קטן. בתקוות גדולות, הגיבור גם הוא נולד יתום, אך לפחות אחותו אימצה אותו והוא חי במסגרת משפחתית. אבל כאן, באוליבר טוויסט, אוליבר גדל בלי אמא, בבית יתומים שמרעיב את יתומיו כדי לחסוך כסף, אף אחד לא אוהב אותו, בגלל שהוא ביקש פעם אחת תוספת לדייסה המגעילה ממילא, הוא נכלא בצינוק לשבוע, והמוסד מנסה להיפטר ממנו בכל דרך אפשרית, אפילו להציע אותו לאיזה שיכור בתור שוליה, ועוד לשלם לאותו שיכור 5 פאונד. אוליבר מגיע מתישהו לג'נטלמן שמאמץ אותו ואוליבר זוכה לראשונה בחייו ליחס אנושי חם ואמפטי, וכל זאת רק בכדי לאבד את הכל רגע אחר כך ולחזור לזרועותיו המאמצות והכולאות של פייגין, היהודי, הנוכל חסר הלב, שמוסר אותו לסייקס למשימה במהלכה אוליבר נורה.
אוליבר הוא דמות טראגית. הוא מלאך שלא מגיע לו כל מה שקורה לו. ולכן אני מזדהה איתו כל הזמן, "איך הם עושים לו את זה? זה לא מגיע לו!" חולפות המחשבות בראשי.
לדיקנס יש יכולת מופלאה להעביר את הדברים הנוראיים ביותר ביקום כשהם מוגשים עם מתיקות כזו, כך שברגע הראשון, החיים נראים יפים גם ליתומים והרעבים של לונדון. ברגע השני, רואים אכזריות גדולה, סבל ואגוצנטריות שמאיימים לטרוף כל מי שלא חזק דיו.
החלטת השופטים:
תנו לי עוד מדיקנס! מומלץ מאוד, בחום רב. ספר מרגש, מצחיק, בעל תובנות. אפילו סיפרתי חלקים ממנו לחברים של הבן שלי. הם בני ארבע. והם אהבו את זה! אמרתי להם במבטא שמנסה להיות בריטי: "תחזרו אחרי - Please sir, can I have some more?..."
נ.ב.
אי אפשר שלא להתייחס לפייגין, שיותר משהוא נקרא פייגין הוא נקרא בספר 'היהודי'. ולא אף זאת אלא יש עוד נוכל שם שהוא יהודי. תסתכלו בויקידפדיה על ערך "דיקנס", יש שם תת סעיף בנושא האנטישמיות. זה עדיין נשאר מעורפל. בדיוויד קופרפילד אין יהודים (זה גם אומר משהו?) בתקוות גדולות, אולי יש מישהו אחד, אבל אין לגביו התייחסות שלילית.
אז מה קורה פה? דיקנס שונא אותנו? כלומר, שנא אותנו? צריך לחקור את זה, אני אשמח לתגובותיכם בנושא.
קישורים מומלצים:
- מי שרוצה, הנה אוליבר טוויסט באנגלית באתר פרוייקט גוטנברג.
- והנה שני הפרקים הראשונים בעברית, באתר ההוצאה.
- אוליבר: הסרט! מ-1951, באורך מלא ביו-טיוב. בלי תרגום, שחור לבן. מעניין לראות את זה אחרי שקוראים את הספר.
- וידעתם ששנת 2005 הביאה איתה את העיבוד הקולנועי האחרון לספר? הנה הטריילר. ומי הבמאי? איזה רומן פולנסקי אחד. לא יכולים להתאפק? הנה כל הסרט בצפייה ישירה.
- אוליבר טוויסט תקציר - אה... אם אתם תיכוניסטים שצריכים לעשות עבודה על הספר, והוא נראה לכם משעמם, וארוך, ולא רלוונטי אז בעצם כל מה שחיפשתם נמצא כאן. אבל אני חייב להגיד: זה ספר שחייבים לקרוא. אז אולי תשאירו לעצמכם הודעה בפלאפון שתצוץ בעוד 10 שנים ותגיד "אני חייב לעצמי לקרוא את אוליבר טוויסט! היום!"
רשומה זו הובאה בחסות "MRS תקשורת מחשבים" המתמחה במרכזיות טלפון לעסקים ואבי וידן משרדי ראיית חשבון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה