Official Google Blog: Google Crisis Response: a small team tackling big problems

גוגל יודעים גם לעזור לעולם. הנה מה שכתוב בבלוג שלהם.

Official Google Blog: Google Crisis Response: a small team tackling big problems

אוליבר טוויסט והמוות: גורל או מזל?

יש משהו מאוד פלאי בספר אוליבר טוויסט. אוליבר הוא בעצם יצור קטן חסר ישע שרבים כמותו לא הצליחו להחזיק מעמד בתקופה בה הספר נכתב, אלף תשעמות ומשהו. צריך לברר בויקיפדיה. תינוקות, ילדים, ונערים כמותו, מצאו את מותם ממחלות, רעב, כל הזמן. אבל כשקוראים את אוליבר טוויסט רואים כל הזמן שהמוות נוכח לידו, נוגע לא נוגע, ואנחנו במתח, למרות שאנחנו מחזיקים את הספר ויודעים שאוליבר יככב בו עד סופו (כי יש לי עוד 500 עמודים לקרוא, על מה דיקנס ידבר אם אוליבר ימות לי עכשיו?). אז הנה הנקודות בהן המוות רוצה לחבר את אוליבר.

אוליבר טוויסט הוא ילד מוכה גורל. נקודת הפתיחה שלו נמצאת בשפל המדרגה יותר מכל דמות ספרותית אחרת. הוא נולד יתום, עני, וגדל בבתי יתומים באנגליה של המאה ה-19, בהם היו אנשים חכמים שמצאו את הדרך להאכיל את הילדים כמה שפחות, בלי יחס חם, בלי בגדים ראויים, בלי לתת השכלה. תנו לי דמות ספרותית שהחלה את חייה במצב גרוע יותר מאשר אוליבר טוויסט. נו, תנו לי. אתם רואים את המילה "תגובות" בסוף הרשומה? אז תרשמו לי דמות כזאת. אני אומר לכם - אין כזאת. ואם אתם מוצאים, אז תוכיחו את זה. 

אוליבר מתחכך במוות מיום היוולדו. איך תינוק כמותו שרד בכלל להגיע לתקופת הילדות, זאת אין אף אחד יודע. כאילו ויש מעל אוליבר מלאך ששומר עליו היטב היטב אבל רק ברגעים שאוליבר עומד להיפרד מהעולם. אז המלאך מתערב ומציל אותו בשנייה האחרונה. ובאמת אוליבר מגיע למצבים קיצוניים ביותר. 

כשאוליבר עושה את הקטע המפורסם "Please Sir,can I  have some more?", הועד המנהל של המוסד מחליט למסור אותו לכל מי שיחפוץ ואף ישלמו לו 5 פאונד. הם תולים שלט כזה על שער בית היתומים. ומי עובר? איזה שיכור בטלן שחובותיו מסתכמים ב-5 פאונד. והוא אומר לעצמו, היי, זה בדיוק מה שאני צריך. ומה אני אעשה עם הילד? למי אכפת. ברגע האחרון, המלאך של אוליבר, או הגורל, אם תרצו, מציל את אוליבר מלהימסר לאותו שיכור שלא רואה את אוליבר המלאכי ממטר. ייתכן ואוליבר ניצל ממוות כתוצאה מהזנחה אם היה נמסר לאותו אדם.

לאחר מכן אוליבר נמסר כשוליה לקברן. שם הוא זוכה ליחס מאוד משפיל מצד העוזר של הקברן. זה קורע את הלב לקרוא את זה וכל הזמן אתה אומר "איך הם יכולים לעשות לו את זה?" לא אגלה לכם את הפרטים, אתם תצטרכו לקרוא בעצמכם.

גם כאן אוליבר מתחכך במוות - בהיותו עובד עם הקברן, הוא רואה את החיים המתאבלים על מות קרוביהם.

בסופו של דבר הוא בורח ללונדון, ובדרך כמעט מת מרעב ותשישות. שמתם לב לחיכוך?

לאן הוא מגיע? לפייגין הנוכל היהודי. אני לא קורא לו יהודי בגלל הדת שלו, אלא בגלל הגזע שלו. 

בכל מקרה, אותו פייגין, דווקא המושיע של אוליבר, אם כי הוא מייעד לו אורח חיים של קרימינל. 

קורה מה שקורה עם הג'נטלמן מר בראונלוו (Brownlow), בסופו של דבר הוא חוזר לידיו של פייגין, שמעביר אותו לסייקס לצורך ביצוע פריצה בעל כורחו. הפריצה כושלת, ואוליבר נורה. הכדור שיצא מהקנה של מיסטר גיילס מתחכך בזרוע של אוליבר ועם הכדור גם המוות.

אוליבר שוכב פצוע באיזו שוחה (מזכיר לכם משהו? קבר?) גורלו לא ידוע לנו, מה גם שהסופר מפנה את הקוראים להתרחשויות אחרות, ואוליבר נמצא בין החיים למתים ואנו לא יודעים דבר וחצי דבר, שם שמועה, פה איזה דיבור, מה לעזאזל קורה עם אוליבר המסכן?

ולבסוף בכוחות אחרונים הוא חוזר לבית בו אירעה הפריצה (במקרה? או שלא במקרה?) ושם אחרי שהדוקטור הטוב מטה את הכף לטובת אוליבר הגורל המר עוזב לבינתיים את הגיבור הקטן שלנו ואוליבר זוכה לעדנה ארוכה מאוד יחסית למה שהוא רגיל.

אני עוצר כאן את הסקירה של המקרים בהם המוות נוכח לא נוכח, כי עד לכאן קראתי את הספר. אבל הטיעון הוכח, לדעתי.

הגורל של אוליבר נע בין אכזריות העולם לבין הטוב שהעולם מציע. בין נפילה לפח גדול לבין הצלה, ישועה, והנאה מהטוב שהחיים מציעים. בעצם, בין חיים למוות. אפילו הייתי אומר שאוליבר חווה כל פעם את הטוויסט שהגורל זורק לו. 

הפוסט הזה יעודכן, ככל שאתקדם בקריאה עד לסוף הספר. עם זאת, תנו את תגובתכם כבר היום!

רשומה זו הובאה בחסות:

ישראגרף - פיתוח תמונות באינטרנט. פשוט שולחים את הקבצים דרך האתר שלהם ולוקחים את זה כשרוצים. או כשיכולים.

אוליבר טוויסט - איך הם הסתדרו בלי פייסבוק?

אני עדיין קורא את הספר הזה, אוליבר טוויסט, ולדעתי הוא מדהים ביותר.
היום קראתי בספר וכל כך הייתי שקוע בו עד שלא שמתי לב לפרטים הכי מיושנים ושהעלילה בכלל לא נפגעת מזה. למשל, אליבר טוויסט, לאחר שנורה בעקבות נסיון הפריצה הכושל שבו הוא הוכרח להשתתף - הוא מאומץ ע"י גברת מיילי (maylie) הקשישה, והאחיינית הצעירה והיפיפייה והתמימה והנשגבת (כך זה אצל דיקנס תמיד, הלא כן? דמויות שהן גדולות מהחיים). אוליבר חווה בחברתן את התקופה הטובה ביותר בחיים הקצרים שלו. הוא מרגיש בטוח בחברתן, הן מעריכות את הנכונות שלו לעזור בכל, את הנימוסים שלו, את המלאכיות שלו ולוקחות אותו לבית הקיץ שלהן, אי שם אין דה קאנטרי (איך מתרגמים את זה?). אבל מה שמדהים אותי תמיד זה כמה הטכנולוגיה היום היא חלק מהחיים שלנו, ואיך פעם התנהלו החיים בלעדיה.
אותה אחיינית ששמה רוז לפתע פתאום חולה במחלה מסתורית הכוללת חום והזיות. הגברת מיילי נותנת הנחיות קפדניות לאוליבר מה עליו לעשות:

• לך ברגל 4 מייל דרך השדות עד שתגיע לתחנת הדואר המקומית.
• תשלם שם סכום זה וזה כדי שישלחו הודעה עם פרש על סוס שימסור אותה לדוקטור לוזברן שגר בצ'רטסי.
• תחזור לכאן. 

מכאן שאוליבר עשה 8 מייל ברגל (בערך 16 קילומטר). 

בנוסף, ברגע שההודעה תגיע לדוקטור בצ'רטסי, הוא יצטרך לעשות את כל הדרך עד לאחוזה הכפרית שלהם, אי שם. 

בכל הזמן הזה, רוז נמצאת בסכנת חיים ומוות! הרי אנחנו פשוט היינו מרימים טלפון, סליחה, פלאפון ותופשים כל אדם שהיינו רוצים. בעצם, היינו לוקחים את הרכב, ונוסעים למיון הכי קרוב, תוך חצי שעה גג, היינו שם. 

זה תמיד מדהים לראות בספרים הישנים האלה, איך הם הסתדרו פעם. למשל, כותבים למישהו מכתב ובו מפרטים איפה ומתי יפגשו, כי הרי אין פלאפון שבו תוכל לבטל, לדחות, לשנות מיקום, לשנות שעה. אין! קבעת - נפגשת. בלי חכמות.

האם היום היינו יכולים להוציא הפלאג, מה שנקרא, ויכולים לחזור ולהסתדר כמו שהסתדרו פעם?
האם הייתם סוגרים הפייסבוק שלכם?
האם הייתם מסתדרים רק עם טלפונים לא ניידים?

אתם רואים שכתוב פה את המילה "תגובות"? תלחצו עליה ותגיבו.


רשומה זו הובאה חסות:
אבי וידן - רואה חשבון מצויין, עם בטחון, יודע מה שהוא עושה וחוסך לעסק שלך נפלאות. 

אינסטלטור מפורסם

מקרים מוזרים שמקדמי אתרים עולים עליהם:

אחד התחביבים של מקדמי אתרים זה לעשות מחקרי מילים. לוקחים נושא, וחורשים עליו מכל הכיוונים ובודקים, איך אנשים מחפשים דברים בגוגל סביב הנושא הזה, וכמה מקלידים ביטוי מסויים בחודש.

למשל, בעודי מחפש כמה אנשים מחפשים ביטויים בנושא של סתימה בשיניים, מה אני מגלה?

איזה כלי מדהים זה, נכון? אפשר ימים שלמים לעביר את הזמן בלחפש מה אנשים מחפשים...

 פתאום אני רואה, ש-110 אנשים מחפשים בחודש בממוצע את הביטוי "פתיחת סתימה 050-8128122". מה זאת אומרת? מי מחפש דבר כזה? ולמה 110 אנשים בממוצע מחפשים את הביטוי הזה בכל חודש. ואז אמרתי לעצמי, אה! בטח! כנראה שאנשים כותבים בגוגל פתיחת סתימה ואז גוגל מקפיץ להם את הצעה הזו, אז הם פשוט לוחצים. במחשבה שנייה, זה גם לא הגיוני. כי ההצעות שגוגל מציע הן מבוססות על מה שאנשים מחפשים, אז הוא לא היה יכול להציע את זה מלכתחילה.

יש לי רק כיוון אחד. יש איזה אינסטלטור משוגע שמאוד רוצה להכניס את הביטוי הנ"ל כולל הפלאפון שלו לגוגל סג'סטשנס או בעברית Google Sugestions. אז מה הוא עשה בכל השנה האחרונה? הוא חיפש בעצמו את הביטוי "פתיחת סתימה 050-8128122" שלוש פעמים ביום, כולל שבתות וחגים, או ארבע פעמים ביום לא כולל שבתות וחגים אם הוא דתי.
אם הכיוון מחשבה הזה נכון, אז קודם כל, זה לא עבד לו. גוגל לא נותן את ההצעה הזו כשאני מחפש פתיחת סתימה.

לא נותרה לי ברירה אלא לחפש של מי שייך המספר הזה. רגע אחד... תנו לי לשאול את אדון גוגל....

האינסטלטור הזה הגיע גם לפייסבוק!

העלילה מתחילה להסתבך.
מי זה האינסטלטור הזה, ששולט בכל רזי הרשת?

נו, אז אתם רואים מה התחביב של מקדמי אתרים? להתעסק בשטויות כל היום. אני ממש אוהב את העבודה שלי!!!

אם גם אתם נתקלתם בחיפושים הזויים שעושים אנשים בגוגל שתפו את כולנו!!!!

רשומה זו הובאה בחסות:
ויקטוראל - קבלן בנין העוסק בחיזוק מבנים במסגרת תמ"א 38. מה זה תמ"א 38? תשאלו את גוגל!

ספרים מומלצים לחודש ינואר

הנה רשימת ספרים מומלצים יותר ומומלצים פחות לחודש ינואר, שבעצם מסתיים לו בעוד יומיים. בחודש זה יש בעיקר ספרים שאני לא ממליץ עליהם. מה לעשות. ככה זה.


הדרך לגן עדן - פאולה סיימונס

נתחיל מהסוף: לא לקרוא!
פאולה סימונס היא כותבת נהדרת וכך המקרה גם בספר הזה. אבל הוא פשוט מדכא. סיפורה של שלבי שגדלה עם אביה החורג במנזר. אתם כבר מתחילים לחוש בסטיות המיניות שיכולות לצאת מהסיטואציה הזו? זה נהיה יותר גרוע.
הילדה נכנסת להריון בגיל 13 בטעות. הסבא והסבתא מגדלים את התינוק. האבא מדרדר את בתו החורגת לזנות, מצלם אותה לסרטים פורנגרפיים, סרטי סנאפ...  רוצים עוד?
הנערה שלנו גדלה, יש לה חברה טובה אבל הן רבות, שלבי יוצאת למסע ומכאן הזא'נר של הספר. כן זהו ספר מסע והגיבורה שלנו במסע למצוא את אמה. במהלך המסע, כבישים, נופים, אנשים, טרמפיסטית מקרית שהופכת להיות אחת משלושת הגיבורות של הספר. שלבי למעשה לא מוותרת, והיא מתעקשת לחיות, מתעקשת למצוא את אמא שלה, מתעקשת לא לוותר על הבת שלה אבל בסוף... טוב, לא נגלה את הסוף. אבל הוא מדכא מאוד.
איך אמרנו? לא מומלץ.

תקוות גדולות -צ'ארלס דיקנס

תקוות גדולות. כבר מהשם של הספר ברור לנו שזו קלאסיקה. תמיד טוב להכניס איזה ספר קלאסי לרשימת המומלצים. זה עושה רושם טוב. עם זאת, אני לא ממליץ על תקוות גדולות, יש ספרים של דיקנס מעולים ממנו.


תקציר העלילה בשתי דקות:
הספר מספר על ילד שעוזר לשודד ים ומאז הוא חי עם השריטה הקטנה הזו. לאחר מכן כנער הוא מתאהב בנערה קרה בעלת לב אבן, שעושה לו את המוות. פתאום הוא מקבל סכום כסף חודשי שהופך אותו לג'נטלמן. הוא יודע שהכסף מגיע מהדודה הזקנה (מיס האבישם) של הנערה שכנראה רוצה לשדך בינו לבין אחייניתה. הדודה הזו היא באמת משהו. היא נתקעה בטראומה משלה, שביום חתונה החתן המיועד עזב אותה כך פתאום, ומאז הזמן שלה קפא, והיא נמצאת באותו חדר כל הזמן, לבושה בבגדי חתונתה, ואפילו העוגה של החתונה נשארה על השולחן, כבר בטח למעלה מ-30 שנה.
העלם שלנו הופך אט אט להיות ג'נטלמן שזהו חלומו של כל איש אנגלי כפרי, להיות ג'נטלמן, ללמוד לכתוב כמו שצריך, לדעת מילים כאלו ואחרות בצרפתית, לאכול בסכין ומזלג וכיוצא באלו. תוך אי אלו שנים הגיבור שלנו מר פיפ, שכחתי להזכיר את שמו קודם, לומד את כל מסכת הנימוסין הזו. עם כל זאת, את לב העלמה אותה הבטיח לעצמו לשכוח שוב ושוב בלא הצלחה, לא הצליח לכבוש, עד שזו החלה להתחתן עם איזה ברנש אחר, לא יוצלח, ולא מתאים לה, ומה היא עושה איתו בכלל?
ואז מגיע הקטע הכי מעניין בכל הספר. מתגלה זהותו של התורם האלמוני ושזו לא גברת האבישם.
אותה אחיינית בסופו של דבר מתגרשת מאותו נבל שלא שם עליה, נפגשת עם פיפ שלנו, והם נותנים ידיים כשלא ברור לנו מה עתיד להיות גורלם.

החלטת השופטים: לא אהבתי! רוב הספר הגיבור מתחבט באהבתו החד צדדית. אולי בגלל שחוויתי זאת בחיי דחיתי את זה בכתובים, אם כי קראתי את הספר עד תומו.
יתרונות: הדמות של מיס האבישם, עורך הדין שלה, וכן העוזר שלו - הן דמויות גדולות מהחיים ומלאות בקסם. דמותו של פיפ לעומת זאת, לא מותירה כל רושם על הקורא עדין הנפש. שווה לקרוא את הספר בגלל הדמויות האלה.
מסקנות להמשך הדרך: אני עדיין מחרה מחזיק בהחלטתי להמשיך ולקרוא את כל ספרי דיקנס עד שאמות.


רשומה זו מובאת בחסות:
קסם קולינארי - קייטרינג גורמה בשרי, כשר. כמו שאומרים אצלנו: פירסט קלאס!
עד עלות השחר - גן אירועים קטנים, מול חוף פלמחים. כמו שאתם מבינים, מדובר באזור ראשון לציון, מיועד לאירועים קטנים וכן לאירועים עסקיים שונים.

זהירות! אתה משפיע עלי!

ישנם תובנות מאוד עמוקות שאפשר להסיק מכל מיני כתבים עתיקים שקיימים אצלנו בתרבות היהודית. לא מזמן קראתי קטע קצר ב'מסכת ברכות'. (מי שרוצה להתעמק מה זה מסכת ברכות, גמרא, משנה, לכו תחכימו בויקיפדיה).

הנה הקטע בעברית של ימינו:
אמר רבי יהושע בן לוי:
אסור לו לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין.


אמר אביי:
לא נאמר האיסור הזה אלא במקרה שאין פתח אחר לבית הכנסת. אבל אם יש פתח אחר אין אנו חוששים.
ולא נאמר  אלא במקרה שאין בית כנסת אחר. אבל אם יש בית כנסת אחר, אין אנו חוששים.
ולא נאמר  אלא במקרה שאינו נושא משא, אינו רץ ואינו הולך כשהוא עם התפילין עליו. אבל אם מתקיים אחד מהמקרים האלה - אין אנו חוששים.

קודם כל, מי שרוצה להתבשם מהמקור, זה מסכת ברכות דף ח' עמוד ב. ויסלחו האקדמאים על התרגום ועל כך שאיני מביא את המקור.

אז מה קורה פה? בואו נדמיין. בית כנסת שכונתי קטן, יש בו כעת 8 מתפללים שעדיין לא התחילו, הם מחכים לעשירי שישלים להם מנין. התשיעי הלך לחפש אותו... אה! הנה הוא חוזר והעשירי עמו. התפילה מתחילה. והנה ראובן שלנו, רוצה ללכת, למעשה, חייב ללכת לחמותו להביא ממנה משהו. אבל הוא חייב לעבור ליד הפתח של בית הכנסת הזה שלא מזמן התחילו להתפלל בו. אני מניח שהוא חייב לעבור די קרוב לפתח כי הוא עשה קיצור דרך החורשה שליד בית הכנסת. הוא עובר ליד הפתח ובמקרה נעצר רק כדי לבדוק שהוא לקח איתו את הפלאפון, ואז הוא ממשיך ללכת בדרכו.
אבל! באותה שנייה בה הוא התמהמה ליד פתח בית הכנסת, שמעון, אחד המתפללים הקבועים קולט במבטו את אותו אלמוני שעם זאת מעט מוכר לא אבל רק בפנים, לא בשמו שנעצר ליד הדלת, טפח על כיסי מכנסיו, והמשיך ללכת. שמעון מסב את תשומת ליבו של דוד שהוא אינסטלטור. דוד מעיף מבט החוצה, קולט, אך מחזיר מבטו לשמעון כאומר, נו, אז מה אתה רוצה להגיד בזה? וחוזר לעיין בסידור שלו. שמעון מחזיר מבטו החוצה אל הפתח הריק, מלמל את התפילה השגורה בפיו אך במוחו מרוצצות להן מחשבות שונות ומשונות. מי זה אותו ברנש שחלף כאן? הוא קצת מוכר לי. אולי ראיתי אותו במכולת לא מזמן? אולי כשלקחתי את האוטו למוסך? למה הוא לא נכנס להתפלל? בדיוק התחלנו. אולי הוא לא אוהב את הבית כנסת שלנו? אולי הוא התפלל כבר. ואם לא התפלל? אז למה לא נכנס? מה זה אומר עלינו? מה זה אומר עליו?

תובנות:
אפשר לראות את ההלכה הזו, ההוראה הזו, לא לעבור ליד פתח בית כנסת בשעה שמתפללים בו, בשני אופנים. הראשון יהיה דרך העיניים של אלה שנמצאים בתוך בית הכנסת והאופן השני יהיה דרך עיניו של מי שהולך בשטח ציבורי ובדרכו עובר ליד כל מיני אנשים ומבנים.

האופן הראשון:
אנחנו נמצאים לעיתים בחיינו בסיטואציות שונות בהן אנו מפרשים התנהגות של אדם כלשהו כפוגעת בנו, כמזלזלת בנו. אם נשתהה מעט, נמתין לפני שזרם המחשבות השליליות שוטף אותנו, אולי יצוצו להן מחשבות מסוג אחר, חיוביות יותר, כאלו שיתרצו באופן אחר את כל הסיטואציה. יסביר אותה, יעטוף אותה באור אחר. אנחנו אף פעם לא יודעים מה קורה במחשבות של האדם האחר ובנוסף, אנו רואים רק קטע צר מאוד של המציאות. אנו לא יודעים מה אותו אדם עבר לפני שהוא נפגש איתנו, איך אבא שלו התנהג איתו שהיה ילד, מה המניעים שלו בתוך סביבת העבודה וכו' וכו' - אז למה לקחת את האדם הזה כל כך קשה?

האופן השני:
כאן יש דבר מאוד מאוד חשוב שניתן ללמוד מאותו קטע שהבאתי לעיל. הרגישות לסביבה. כל תנועה שאדם עושה, ובעצם כל מחשבה שאדם חושב משפיעה על סביבתו. אם ירצה בכך ואם לאו. ההלכה הנ"ל היא המחשה לסיטואציה אחת מיני רבות בחיים שלנו. אנחנו כל הזמן משפיעים על אחרים. ההלכה הזו, כשלומדים אותה, מבינים את הכלל הגדול הזה. ואז כל שנותר הוא ליישם את הרגישות הזו בכל מקום וסיטואציה בחיינו, בתור לדואר, באוטובוס, בעבודה. רגישות, רגישות, רגישות. כולם רואים אותך, מודעים אליך, מגיבים אליך. גם במקומות בהם אינך קשור, כמו בדוגמאות הנ"ל. שים לב, כולנו קשורים אחד לשני.


הרשומה הזו הובאה בחסות:
ישראגרף - בית דפוס דיגיטלי עם שירות חדש ומגניב של פיתוח תמונות באינטרנט. אתה שולח להם קבצים דרך האתר שלהם ויכול לקבל את התמונות בדואר או באחד הסניפים שלהם.

שי אופיס - ריהוט משרדי, יש להם די הכל. כסאות מזכירה, כסאות סטודנט, ארון משרדי, שולחן חדר ישיבות ובמחירים טובים מאוד.

צ'ארלס דיקנס - אוליבר טוויסט

עירית לינור תרגמה את הספר "ניקולאס ניקלבי" של דיקנס (הנה כל הפרק הראשון של הספר). בהקדמה היא כותבת, שדיקנס לא כתב קלאסיקה - הוא כתב בידור. בהתחלה המשפט הזה מעורר בנו סלידה. איך היא מעזה?! דיקנס היה ה"רם אורן" שלהם?  אח"כ, קוראים את ניקולאס ניקלבי ומבינים שלא רק שעירית לינור צדקה, אלא גם שהיא יצרה תרגום מעולה מדרגה ראשונה והלוואי והיו נותנים לה מיליון דולר לתרגם את כל ספרי דיקנס, ובכלל, את כל הספרות האנגלית לדורותיה...
אבל בסוף מבינים באמת, שדיקנס יכול היה לכתוב על כל התחלואות של זמנו ועדיין אנשים היו מחכים בקוצר רוח, לפרק הבא, שהתפרסם בעיתון החביב עליהם. הבידור אצלו היה רק כלי לעביר את המסר.

בבקשה אדוני, אני יכול עוד קצת בבקשה?
עוד רגע והמצקת הזו תחבוט בראש של אוליבר המסכן

ונעבור לעיקר העניין.

אוליבר טוויסט. בימים אלו אני קורא לראשונה בחיי את אוליבר טוויסט. ופתאום אני מגלה שזה אחד הספרים המדהימים שקראתי בחיי. מה זכרתי ממנו לפני שהתחלתי לקרוא בו? ואיך אפשר לזכור משהו מספר שטרם קראתי?
זכרתי שני דברים עיקריים. הראשון הוא: Please sir! Can I have Some more? שזה מדהים, איך ספר שלם יכול להתמצת בזכרונם של מיליוני אנשים שלא קראו אותו במשפט אחד שאומר הכל.
הדבר השני שזכרתי זה שאוליבר מגיע לחברתם של כייסים-ילדים והם מתאמנים בכיוס על בובה עם פעמונים, כך שאם הפעמון צלצל סימן שאתה לא יודע לכייס כמו שצריך.

אני קורא את Oliver Twist במהדורה אנגלית שקניתי בסטימצקי ושעלתה לי 15 ש"ח. אז ה-Please sir, אכן הופיע די בהתחלה. הקטע השני, או שלא קיים, או שלא הגעתי אליו עדיין, או שהוא קיים רק בסרט המצוייר. אותו כולם ראו, נכון?

למה זה ספר מדהים? בגלל הקונטראסט. מצד אחד אוליבר טוויסט הוא ילד מתוק, מנומס להפליא בעל מוסר גבוה ומתיקות עילאית. מצד שני הוא אחד המסכנים הגדולים הקיימים בספרות בכלל. קודם כל, הוא נולד יתום לגמרי. בדיוויד קופרפילד התינוק נולד וגדל עם אימו שנפטרת בהיותו קטן. בתקוות גדולות, הגיבור גם הוא נולד יתום, אך לפחות אחותו אימצה אותו והוא חי במסגרת משפחתית. אבל כאן, באוליבר טוויסט, אוליבר גדל בלי אמא, בבית יתומים שמרעיב את יתומיו כדי לחסוך כסף, אף אחד לא אוהב אותו, בגלל שהוא ביקש פעם אחת תוספת לדייסה המגעילה ממילא, הוא נכלא בצינוק לשבוע, והמוסד מנסה להיפטר ממנו בכל דרך אפשרית, אפילו להציע אותו לאיזה שיכור בתור שוליה, ועוד לשלם לאותו שיכור 5 פאונד. אוליבר מגיע מתישהו לג'נטלמן שמאמץ אותו ואוליבר זוכה לראשונה בחייו ליחס אנושי חם ואמפטי, וכל זאת רק בכדי לאבד את הכל רגע אחר כך ולחזור לזרועותיו המאמצות והכולאות של פייגין, היהודי, הנוכל חסר הלב, שמוסר אותו לסייקס למשימה במהלכה אוליבר נורה.
אוליבר הוא דמות טראגית. הוא מלאך שלא מגיע לו כל מה שקורה לו. ולכן אני מזדהה איתו כל הזמן, "איך הם עושים לו את זה? זה לא מגיע לו!" חולפות המחשבות בראשי.

לדיקנס יש יכולת מופלאה להעביר את הדברים הנוראיים ביותר ביקום כשהם מוגשים עם מתיקות כזו, כך שברגע הראשון, החיים נראים יפים גם ליתומים והרעבים של לונדון. ברגע השני, רואים אכזריות גדולה, סבל ואגוצנטריות שמאיימים לטרוף כל מי שלא חזק דיו.

החלטת השופטים:
תנו לי עוד מדיקנס! מומלץ מאוד, בחום רב. ספר מרגש, מצחיק, בעל תובנות. אפילו סיפרתי חלקים ממנו לחברים של הבן שלי. הם בני ארבע. והם אהבו את זה! אמרתי להם במבטא שמנסה להיות בריטי: "תחזרו אחרי - Please sir, can I have some more?..."

נ.ב.
אי אפשר שלא להתייחס לפייגין, שיותר משהוא נקרא פייגין הוא נקרא בספר 'היהודי'. ולא אף זאת אלא יש עוד נוכל שם שהוא יהודי. תסתכלו בויקידפדיה על ערך "דיקנס", יש שם תת סעיף בנושא האנטישמיות. זה עדיין נשאר מעורפל. בדיוויד קופרפילד אין יהודים (זה גם אומר משהו?) בתקוות גדולות, אולי יש מישהו אחד, אבל אין לגביו התייחסות שלילית.
אז מה קורה פה? דיקנס שונא אותנו? כלומר, שנא אותנו? צריך לחקור את זה, אני אשמח לתגובותיכם בנושא.

קישורים מומלצים:

• מי שרוצה, הנה אוליבר טוויסט באנגלית באתר פרוייקט גוטנברג.
• והנה שני הפרקים הראשונים בעברית, באתר ההוצאה.
• אוליבר: הסרט! מ-1951, באורך מלא ביו-טיוב. בלי תרגום, שחור לבן. מעניין לראות את זה אחרי שקוראים את הספר.
• וידעתם ששנת 2005 הביאה איתה את העיבוד הקולנועי האחרון לספר? הנה הטריילר. ומי הבמאי? איזה רומן פולנסקי אחד. לא יכולים להתאפק? הנה כל הסרט בצפייה ישירה.
• אוליבר טוויסט תקציר - אה... אם אתם תיכוניסטים שצריכים לעשות עבודה על הספר, והוא נראה לכם משעמם, וארוך, ולא רלוונטי אז בעצם כל מה שחיפשתם נמצא כאן. אבל אני חייב להגיד: זה ספר שחייבים לקרוא. אז אולי תשאירו לעצמכם הודעה בפלאפון שתצוץ בעוד 10 שנים ותגיד "אני חייב לעצמי לקרוא את אוליבר טוויסט! היום!"

רשומה זו הובאה בחסות "MRS תקשורת מחשבים" המתמחה במרכזיות טלפון לעסקים ואבי וידן משרדי ראיית חשבון.